כשיש רק שתי דקות
העתקה של שתי שורות בדיוק:
מה שעדיין נמצא איתי או שחשוב לי להגן עליו הוא: ….
מיקום התוכנית שלי הוא כפי שציינתי; הבדיקה הבאה או הטריגר שלי הם: …; המסלול או העדכון שעדיין חסרים הם: ….
שתי השורות האלה הן טיוטת בדיקה סופית שלמה; הן אינן מאשרות החלמה ואינן משלימות את תוכנית היציבות. אפשר לעצור כאן.
למה השיעור הזה נועד
קודם כול: הזהות, והחלק שאיש לא מכין אליו מראש. אחרי האבחנה, ייתכן מבט לאחור ושאלה אילו זיכרונות היו «באמת אני». ייתכן שעולה השאלה אם השאפתנות הייתה מחלה, ואם אפשר לסמוך על הביטחון העצמי. השאלות האלה ראויות ליחס זהיר, והאבחנה לבדה אינה יכולה לענות עליהן.
אין צורך לחלק את החיים ל«עצמי בריא» ול«עצמי חולה». אפיזודות הן אמיתיות; וכך גם ההשלכות. וכך גם הערכים, ההומור, התרבות, מערכות היחסים, המיומנויות, הסתירות והדרכים הפרטיות להבין את עצמך. הדף מציע חמש מילים שוות — «עדיין שלי», «השתנה», «לא ודאי», «נבחר עכשיו», «פרטי» — והן תיאורים, לא דרגות. אפשר להשתמש ביותר מתווית אחת לאותו חלק בחיים.
בסיום נשארת בידיים תוכנית מוגמרת שאפשר למצוא בה את הדרך גם תחת לחץ, ותאריך לחזור אליה.
רק בסרטון
שלושה דברים נמצאים רק בווידאו האחרון.
- מפת הכוכבים, וההיתר שהיא נותנת: לשמור על כל כוכב, לשנות את הקווים, למחוק כלום.
- רנה על התקופה הקשה ביותר בשנה שלו, ואיך הוא מבחין בין עצב רגיל לבין סימפטום, בלי לזלזל באף אחד מהם.
- איך נראה שבוע עשרים וחמש, מוסבר כראוי ולא רק ברשימה.
התוכנית הזאת לא ממליצה על תרופה, לא משווה מינונים, לא בוחרת טיפול, ולא אומרת להתחיל, להפסיק, לחדש, להפחית בהדרגה, לשנות או לשלב שום דבר. כששוקלים שינוי, כדאי לפנות לאיש המקצוע שמכיר את המצב האישי לפני שפועלים — ואם זה דחוף, לפנות במסלול דחוף.