זהו מידע לימודי, לא ייעוץ רפואי. השאלה אם אלכוהול כלשהו מתאים למצב האישי היא שאלה למי שרושם את הלמוטריג’ין, כי התשובה תלויה במינון, בהיסטוריה האישית ובכל שאר התרופות שנוטלים.
אבל כדאי לדעת איזה חשש עומד על הפרק, כי זה לא אותו חשש בכל תרופה.
בלמוטריג’ין, מה שעלול להישבר הוא לוח המינון, לא הישנוניות. למוטריג’ין היא אחת התרופות הפחות מרדימות שמשמשות בהפרעה דו-קוטבית — מתארים אותה לרוב כתרופה שהופכת את השינה לקלה יותר ולא כתרופה שמכבידה, ויש מי שמקבלים המלצה ליטול אותה בבוקר מהסיבה הזו. לכן הצטברות ההשפעה המרדימה, שחשובה כל כך בקווטיאפין, היא כאן חלק קטן יותר מהסיפור. אלכוהול עדיין מאט את התגובות בפני עצמו, וסחרחורת או חוסר יציבות אכן מופיעים אצל חלק מהנוטלים למוטריג’ין, בעיקר בהתחלה ואחרי העלאת מינון. אבל זו לא הסיבה העיקרית שהעמוד הזה קיים.
מה שעדין כאן הוא לוח המינון
בליתיום, חלק גדול מהחשש נוגע למאזן הנוזלים ולרמות בדם. למוטריג’ין נמצאת במקום אחר. כל מנגנון הבטיחות שלה טמון באופן שבו מתחילים אותה: לאט, בצעדים קטנים, לאורך שבועות, כי התחלה מהירה מדי מעלה את הסיכון לפריחה עורית חמורה.
אפשר לחשוב על זה כמו על מחמצת. היא עובדת רק אם מאכילים אותה בזמן. אם מזניחים אותה מספיק זמן, לא ממשיכים מאיפה שעצרו. מתחילים שוב מההתחלה.
שתייה היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שמנות הולכות לאיבוד, ולא בגלל רשלנות. יוצאים, חוזרים מאוחר, ישנים ומפספסים את מנת הבוקר, ועד הערב כבר איבדו לגמרי את חוט היום. ברוב התרופות משלימים וכמעט שום דבר לא קורה. בלמוטריג’ין, הפסקה ארוכה יותר עלולה לחייב להתחיל את ההעלאה האיטית מחדש, לפעמים ממינון נמוך מבעבר — והחזרה לתרופה אחרי הפסקה היא החלטה של הרופא המטפל, לא משהו שמסדרים לבד. למוטריג’ין להפרעה דו-קוטבית מסביר מדוע ההעלאה ההדרגתית הזו קיימת.
לכן השאלה המועילה היא לא רק «האם מותר לשתות». היא אחרי כמה ימים מוחמצים צריך להתקשר אליך? שואלים אותה פעם אחת, ביום רגוע, וכך אף פעם לא צריך לנחש בבוקר של סוף שבוע.
הפריחה, במילים פשוטות
אלכוהול אינו גורם ידוע לפריחה של למוטריג’ין. כדאי לומר את זה, כי אנשים מניחים שאולי כן.
מה שלילה של שתייה כבדה יכול לעשות הוא לספק סיבה לבטל פריחה. חדר חם, משהו שנאכל, בוקר קשה. כל פריחה חדשה בזמן נטילת למוטריג’ין היא סיבה לפנות לרופא המטפל בהקדם, במיוחד בחודשים הראשונים ואחרי כל העלאת מינון, כי אז הסיכון מרוכז. יש לפנות לטיפול דחוף עוד באותו יום אם הפריחה מופיעה עם שלפוחיות או קילוף של העור, חום או תסמינים דמויי שפעת, או פצעים בפה, בשפתיים או סביב העיניים.
תגובות עוריות חמורות הן נדירות. הן גם הדבר היחיד בתרופה הזו שאף אחד לא מחכה שיעבור. הידיעה הזו מראש מאפשרת לפעול במקום לשכנע את עצמנו לוותר.
זה פועל נגד התפקיד של למוטריג’ין
למוטריג’ין נמצאת שם בדרך כלל כדי לרסן את הצד הדיכאוני של ההפרעה הדו-קוטבית ולהאריך את המרווחים בין האפיזודות. אלכוהול מושך לכיוון ההפוך. הוא מקטע את המחצית השנייה של הלילה, נוטה להוריד את מצב הרוח ביום-יומיים שאחרי, ושינה לא יציבה היא אחת הדרכים האמינות יותר שבהן שינוי במצב הרוח מתחיל.
גם אילו משקה לא היה משנה דבר בתרופה עצמה, הוא עדיין היה פועל נגד המטרה שלשמה התרופה ניתנת.
הכלל שאינו משתנה
אין לדלג על מנה, לדחות אותה או להכפיל אותה כדי לפנות מקום לשתייה. ואין להתחיל, להפסיק או לשנות את הלמוטריג’ין בגלל משהו שנקרא כאן, כולל בעמוד הזה. אלה החלטות שמתקבלות יחד עם הרופא המטפל, שמכיר את שאר התמונה.
שאלות נפוצות
האם אלכוהול משפיע על רמות הלמוטריג'ין?
זה אינו החשש העיקרי כאן, והתמונה שונה מזו של ליתיום. למוטריג'ין היא גם אחת התרופות הפחות מרדימות שמשמשות בהפרעה דו-קוטבית — מתארים אותה לרוב כתרופה שהופכת את השינה לקלה יותר ולא כתרופה שגורמת לנמנום — ולכן החשש מהצטברות של השפעה מרדימה קטן יותר מאשר בתרופות אחרות. הבעיה הברורה יותר היא לוח המינון, ומה שאלכוהול עושה לשינה. הרופא המטפל הוא מי שיכול לייעץ במצב האישי.
האם שתייה גורמת לפריחה של למוטריג'ין?
לא. אלכוהול אינו גורם ידוע לפריחה הזו. מה שאלכוהול כן יכול לעשות הוא לספק תירוץ קל לבטל פריחה אחרי לילה קשה. כל פריחה חדשה בזמן נטילת למוטריג'ין צריכה להגיע לרופא המטפל בהקדם — רובן אינן מזיקות, והעניין הוא שלא על המטופל להכריע איזו מהן. יש לפנות לטיפול דחוף אם הפריחה מלווה בשלפוחיות או בקילוף של העור, בחום או בתסמינים דמויי שפעת, או בפצעים בפה, בשפתיים או סביב העיניים.
ומה אם השתייה גורמת לי להחמיץ מנות?
כדאי לספר לרופא המטפל, בלי לייפות. הטיפול בלמוטריג'ין בנוי על העלאה איטית ורציפה של המינון. אם הנטילה הופסקה מסיבה כלשהי, אין לחדש אותה לבד — אחרי הפסקה ייתכן שיהיה צורך להתחיל את העלאת המינון מההתחלה ולא להמשיך מהנקודה שבה נעצרה, וזו החלטה של הרופא המטפל. כדאי לשאול מראש אחרי כמה ימים של החמצה צריך להתקשר, ולרשום את התשובה עוד לפני שיהיה בה צורך.
מה כדאי לשאול בפגישה הבאה?
האם אלכוהול כלשהו סביר במקרה שלי, בהתחשב במינון ובכל שאר התרופות? כמה מנות מוחמצות מחייבות להתקשר אליך? ולמי פונים בעניין פריחה מחוץ לשעות המרפאה? כדאי לרשום את שלוש השאלות ב«מפת התרופות», כדי שהתשובות יהיו מוכנות מראש.
מקורות
במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.