דפוסים עונתיים בהפרעה דו-קוטבית: שפל בחורף ועלייה באביב

יש אנשים שמצב רוחם פועל לפי לוח השנה. הכבדות מגיעה כשהימים מתקצרים ונחלשת כשהאור חוזר; תקופות של אי שקט והאצה מופיעות באביב, שנה אחר שנה, בקצב שקשה לפטור כמקרה. אם זה מזכיר את השנים האחרונות, לדפוס יש שם ומנגנון, וכדאי להכיר את שניהם — כי לדפוס שחוזר אפשר להתכונן. העמוד הזה חינוכי ולא ייעוץ רפואי; החלטות על טיפול מתקבלות בשיחה עם מי שרושם אותו.

מהו דפוס עונתי בפועל

אנשי מקצוע אינם רואים בכך מחלה נפרדת. הם מוסיפים מאפיין לאבחנה של הפרעה דו-קוטבית, שמתאר אפיזודות שנוטות להגיע בתקופות מסוימות של השנה. באופן כללי הקריטריונים בוחנים אפיזודות שמתחילות ומסתיימות באופן עקבי סמוך לאותה עונה במשך לפחות שנתיים, ושמספר האפיזודות העונתיות גדול בבירור ממספר האפיזודות בזמנים אחרים.

חשוב להפריד שני דברים. חודש דצמבר קשה בגלל משפחה, כסף או יום השנה לאירוע מכאיב אינו דפוס עונתי; גם ירידה שמגיעה בכל שנה בתקופת מבחנים או בסוף שנת מס אינה כזו. אלה גורמי לחץ צפויים. דפוס עונתי עוקב אחר אור היום, ולא אחר לוח הפגישות. השכיחות שלו תלויה במידה רבה במחקר שקוראים, ולאנשים רבים עם הפרעה דו-קוטבית אין שום דפוס עונתי.

למה האור חשוב יותר ממזג האוויר

הגוף פועל לפי שעון פנימי, והאות העיקרי שמכוון אותו הוא אור שמגיע אל הרשתית בעין. כשהימים מתקצרים, משתנה התזמון של מלטונין — ההורמון שמאותת על לילה — ואיתו המקצב היומי שעומד בבסיס האנרגיה, התיאבון ומצב הרוח. זהו המנגנון, והוא מסביר דברים שמזג האוויר לבדו אינו מסביר.

הוא מסביר למה דפוסים עונתיים שכיחים יותר ככל שמתרחקים מקו המשווה, במקום שבו ההבדל באורך היום בין הקיץ לחורף הוא הגדול ביותר. הוא מסביר למה חורף מתון אך חשוך עשוי להיות קשה יותר מחורף קר ומואר. והוא מסביר למה מעבר בין כמה אזורי זמן או שינוי השעון פעמיים בשנה עשויים להכות חזק יותר באדם מאשר באנשים שסביבו: שניהם יוצרים מעין ויכוח פתאומי בין שעון הגוף לבין האור שהוא מקבל.

הדפוס הנפוץ ולמי הוא אינו מתאים

הגרסה הנפוצה ביותר נראית כך: התסמינים מצטברים בסוף הסתיו או בתחילת החורף — הרבה יותר שינה מהרגיל, תיאבון מוגבר ולעתים קרובות משיכה לפחמימות, אנרגיה ומוטיבציה נמוכות וחיי חברה שמצטמצמים כמעט לגמרי. עם חזרת האור באביב מצב הרוח משתפר — לפעמים מעבר לנקודת היציבות, עד עלייה בפעילות.

זה הדפוס. הוא אינו כלל. אצל קבוצה קטנה יותר הכיוון הפוך, והתקופה הקשה היא שיא הקיץ עם אופי שונה: קושי לישון, אי שקט, חוסר מנוחה וירידה בתיאבון. ואצל רבים אין דפוס עונתי כלל; ואין זה סימן שמשהו נעשה לא נכון. כדאי לבדוק את התיעוד האישי במקום להניח שתיאור מספר לימוד מתאים לכל אדם.

אביב אינו רק הקלה

אם החורף הוא החלק הקשה, האביב מגיע כבשורה טובה, ולרוב זה באמת כך. ובכל זאת הוא ראוי לתשומת לב ולא רק לחגיגה, מסיבה פשוטה: כשהימים מתארכים, הלילות מתקצרים, ולילות קצרים יותר פירושם פחות שינה — אחד הגורמים האמינים ביותר לתנודה כלפי מעלה.

כמה דברים מצטברים יחד: יותר אור, פחות חושך, יותר הזמנות חברתיות ויותר אנרגיה לתוכניות שלא היו אפשריות בינואר. השבוע הראשון שבו מרגישים שוב כמו עצמנו והשבוע הראשון שבו מטפסים אל מעבר לעצמנו נראים כמעט זהים מבפנים — וכל הסובבים מברכים בכל מקרה, וכך נעלמת הבקרה החיצונית שבדרך כלל קיימת. גם מצבים מעורבים יכולים להופיע: האנרגיה חוזרת לפני שהמצב הירוד חלף לגמרי, שילוב לא נוח ומסוכן. תשומת לב לאביב אינה פסימיות. זו העונה שבה כיוון טוב עלול לצבור יותר מהירות מכפי שהתכוונו.

איפה עובר הקו: חשיפה וטיפול

לפני הרשימה המעשית, הבחנה אחת שעומדת בבסיס כולה.

אור יום הוא חשיפה שכבר קיימת. יציאה החוצה בבוקר, ישיבה ליד חלון או הליכה בצהריים במקום אחרי החשכה מסדרות את הגישה לדבר שנמצא שם בכל מקרה, ואפשר להחליט עליהן באופן אישי.

מנורת טיפול באור היא טיפול עם מינון. העוצמה, השעה ומשך החשיפה הם חלק מהפרוטוקול, ובהפרעה דו-קוטבית יש סיכוי ממשי שאור בהיר ידחוף את מצב הרוח כלפי מעלה או למצב מעורב. גם בעיות עיניים ותרופות שמגבירות רגישות לאור חשובות. זו אותה תופעה פיזיקלית, אבל קטגוריה אחרת — את האחד מארגנים לבד, ואת השני איש המקצוע רושם ומנטר.

מה אפשר להכין לפני חילופי העונות

היערכות עוזרת רק אם היא מוקדמת, ולכן כדאי לבחור חודש רגוע כדי להכינה.

• להסתכל לאחור לפני שמסתכלים קדימה. לפרוס את השנתיים או שלוש האחרונות חודש אחרי חודש — שינה, מצב רוח, החלטות גדולות וימי היעדרות מהעבודה. שתיים או שלוש חזרות באותה תקופה הן דפוס שכדאי להעלות בפני איש מקצוע.
• לקבוע פגישה לפני העונה, לא במהלכה. סקירת התוכנית בספטמבר היא שיחה שונה מניסיון למצוא עזרה בינואר. קל יותר לתכנן מניעה מאשר חילוץ.
• להתייחס לשינוי השעון כאירוע אמיתי. שינוי קטן והדרגתי בשעת הקימה בימים שלפני המעבר מרכך את הטלטלה, ושמירה על שעת קימה יציבה אחריו חשובה יותר משעת השכיבה לישון.
• לתכנן נסיעות תוך התחשבות בקווי הרוחב. טיסות ארוכות, ביקור חורפי בצפון הרחוק ושינויים במשמרות משבשים את אותו שעון. כדאי לומר זאת מראש ולא לספוג ולקוות לטוב.
• לשאול על טיפול באור במקום לקנות מנורה. זהו הצד הטיפולי שמצריך מינון, והוא שייך בבירור לאיש המקצוע — לצד כל החלטה על תרופות, שלעולם אין לשנות לבד.

מה עושים עם המידע הזה

כדאי לשים את שלוש השנים האחרונות על עמוד אחד, חודש אחר חודש, ולהביא אותו לפגישה הבאה עם שאלה אחת: בהתחשב בדפוס הזה, למה כדאי להתכונן ומתי להתחיל? אם תקופה ירודה מעמיקה ויש חשש לבטיחות או מחשבות על התאבדות, אין לחכות לחילופי העונות — בישראל אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201; במצב חירום רפואי למד״א 101, ובסכנה הדורשת משטרה 100. דף המשבר שלנו מציג קווים לפי מדינה.

במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.