מהם הסימנים המוקדמים להפרעה דו-קוטבית?

קל להחמיץ סימנים מוקדמים להפרעה דו-קוטבית, משום שהם כמעט אף פעם אינם מופיעים כתסמין אחד ברור ומסודר. הסימן המהימן יותר הוא קבוצת שינויים שמופיעים יחד ונמשכים: שינויים בשינה ובאנרגיה, במהירות המחשבה, בביטחון, בחברתיות ובדחף להתחיל דברים רבים בבת אחת. כל אחד מהם לבדו יכול להיות חלק מחיי אדם רגילים; כמה מהם יחד, למשך ימים ולא שעות — זה הדפוס שחשוב.

התקופות המרוממות מסתתרות לעין כול

כאן טמונה המלכודת. הסימנים של מצב מרומם עשויים להרגיש חיוביים — יותר אנרגיה, פחות צורך בשינה, רעיונות גדולים, קלות חברתית ופרץ של עשייה. שום דבר מזה אינו נראה כמו בעיה, ולכן גם האדם עצמו וגם הסביבה אינם מציינים אותו. בתקופות השפל מבחינים יותר ומטפלים בהן כדיכאון; התקופות המרוממות נזכרות כ«תקופה טובה». חוסר האיזון הזה הוא חלק חשוב מהסיבה שהפרעה דו-קוטבית מאובחנת לעתים שנים אחרי הסימנים הראשונים, ובינתיים מאובחנת לעתים קרובות בטעות כדיכאון בלבד.

סימנים מוקדמים נפוצים

בהשוואה למה שרגיל אצל האדם עצמו, הסימנים שכדאי להכיר כוללים:

• צורך מופחת בשינה — פחות שעות שינה ללא תחושת עייפות;
• מחשבות דוהרות או מואצות, ודיבור מהיר יותר;
• עלייה חדה באנרגיה, בתוכניות וביוזמות חדשות;
• עלייה בביטחון העצמי עד גרנדיוזיות או חוסר סבלנות;
• עלייה בהוצאות, בנטילת סיכונים או באימפולסיביות;
• ומנגד, תקופות של עייפות כבדה, אובדן עניין והסתגרות.

המטרה אינה לסמן תיבות ברשימה. כדאי לשים לב כשכמה מהשינויים האלה מופיעים באותו זמן ונשארים.

להכיר את קו הבסיס האישי

ההשוואה המועילה אינה לאנשים אחרים — אלא למה שרגיל אצל האדם עצמו. שינה של חמש שעות פירושה דבר אחד אם זה ההרגל הקבוע, ודבר אחר לגמרי אם בדרך כלל נחוצות שמונה שעות. כמה ימים של פחות שינה לצד דריכות רבה יותר, מחשבות דוהרות ותוכניות שמצטברות, ביחס לקו הבסיס האישי, מספרים הרבה יותר מכל רגע דרמטי יחיד. ההפרעה נוטה להופיע מסוף גיל ההתבגרות ועד אמצע שנות העשרים, אך יכולה להופיע גם בגילים אחרים; בכל גיל קל להסביר סימנים מוקדמים כלחץ או כעניין של אופי.

מה עושים עם המידע הזה

אם הדפוס מוכר, כדאי לרשום מה השתנה ולכמה זמן ולהביא את הרשימה לאיש מקצוע. זה אינו אבחון עצמי — זו העברת תמונה ברורה לאיש מקצוע לעבוד איתה, וזה בדיוק מה שמקצר את הפער בן השנים שאנשים רבים כל כך מתארים.

במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.