עדיין אותו אדם
אבחנה היא מידע חדש, לא זהות חדשה. זה אותו אדם שהיה שם יום קודם — אלא שכעת יש שם למה שקורה, ומעין מדריך שבאמת אפשר ללמוד לקרוא. אנשים רבים חיים חיים מלאים, יציבים ובעלי משמעות עם הפרעה דו-קוטבית; האבחנה היא תחילתה של הבנה, לא גזר דין על העתיד.
ביום הראשון מתעורר לפעמים רצון לשנות את כל החיים עד חצות. אין בכך צורך, וניסיון כזה בדרך כלל פועל לרעה. המטרה בשבועות הראשונים היא פשוט לייצב את המנוע: להגן על השינה, לעגן שגרה ולאסוף מעט מידע. צעדים קטנים שורדים שבוע קשה; החלטות גדולות בדרך כלל לא.
לתת לרגשות להיות מה שהם
לפני כל רשימת משימות, מילה על האופן שבו הבשורה הזאת נוחתת. אנשים חווים לעיתים קרובות תערובת סבוכה — הקלה כי סוף סוף יש שם ותוכנית, אבל על הסיפור שציפו לו, פחד מפני המשמעות, ולפעמים חוסר אמון מוחלט. כל זה טבעי, ושום רגש כזה אינו סימן להתמודדות שגויה. כדאי לתת לרגשות מקום; לרוב הם מתייצבים ככל שהתמונה נעשית מוכרת יותר.
סדר הגיוני
מתחילים בגוף. הפרעה דו-קוטבית קשורה קשר הדוק למקצבים ביולוגיים, ולכן המנוף החזק ביותר בתחילת הדרך הוא שעת קימה יציבה והגנה על השינה. לאחר מכן רישום יומי של 20 שניות — שינה, אנרגיה ושורה אחת — עוזר לקרוא לאורך זמן את הסימנים האישיים, להקל על פגישות ולחדד דפוסים. לעת עתה אפשר להשהות החלטות גדולות, לקבוע את הפגישה הבאה, וכשמגיע הזמן המתאים — לשתף אנשים קרובים. שום דבר מזה לא חייב לקרות היום.
לאן ממשיכים
כל אחד מהמדריכים שלהלן קצר ומלווה בסרטון רגוע. אפשר לבחור לפי המקום שבו נמצאים כרגע — הגנה על השינה, מעקב אחר מצב הרוח, התמודדות עם מחשבות דוהרות, או השיחות הראשונות. אין סדר שגוי.
במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.