טיפול פסיכולוגי להפרעה דו-קוטבית: מה באמת עוזר

אחרי אבחנה של הפרעה דו-קוטבית, התרופות מקבלות כמעט את כל תשומת הלב, והטיפול הפסיכולוגי עולה כהצעה מעורפלת — אולי כדאי גם לפגוש מישהו. כך נשארת שאלה הגיונית בלי תשובה: האם טיפול פסיכולוגי באמת עושה כאן משהו, ואם כן, איזה סוג?

התשובה הקצרה היא כן, אבל חשוב להבין את התפקיד. בהפרעה דו-קוטבית, טיפול פסיכולוגי משלים טיפול תרופתי ואינו מחליף אותו. השיטות שיש מאחוריהן ראיות של ממש תוכננו ונבדקו כטיפול משלים: כתוספת לתרופות, לא כתחליף. זו אינה הסתייגות שנוספה רק לשם הזהירות. זו הסיבה לכך שהן עוזרות — הן מתמקדות בכל מה שמסביב לביולוגיה, בלי להתיימר להחליף את הטיפול בה. העמוד הזה נועד ללמידה ואינו ייעוץ רפואי; החלטות טיפוליות הן שלנו ושל צוות הטיפול.

מה הטיפול הפסיכולוגי מוסיף ומה אינו יכול להחליף

תרופות פועלות על הביולוגיה של האפיזודות. טיפול פסיכולוגי עוסק בתחום הרחב שהתרופות אינן נוגעות בו: למידת סימני האזהרה האישיים, שמירה על שגרה, תיקון קשרים שנפגעו באפיזודה, החלטה מה לספר למעסיק, התמדה בטיפול כשמרגישים טוב, והאבל השקט של קבלת מצב שנמשך לאורך זמן. הוספת טיפול פסיכולוגי מובנה לתרופות קשורה בדרך כלל לתוצאות טובות יותר מתרופות בלבד.

חשוב לא פחות להבהיר מה טיפול פסיכולוגי אינו יכול לעשות. הוא לא ימנע כל אפיזודה. גם שנה טובה של טיפול יכולה לכלול אפיזודה, וזה אינו כישלון — הפרעה דו-קוטבית היא מצב ביולוגי שיש לו מהלך משלו. הטיפול משפר את הסיכויים ואת יכולת ההתמודדות; הוא אינו מבטיח חסינות.

השיטות שיש להן בסיס מחקרי

• פסיכו-חינוך — הבסיס. למידה מובנית על אופן פעולתה של ההפרעה: סוגי אפיזודות, גורמים מעוררים, סימנים מוקדמים ומדוע טיפול תחזוקתי נמשך בדרך כלל גם אחרי שמרגישים טוב. הוא ניתן לעיתים קרובות בקבוצה מוגבלת בזמן. זו האפשרות שנשמעת הכי פחות נוצצת, אך היא זו שמשנה הכי הרבה, מפני שכמעט כל השאר תלוי ביכולת לזהות שינוי כשהוא עדיין קטן.
• IPSRT (טיפול בין-אישי ובמקצבים חברתיים). שיטה שפותחה במיוחד להפרעה דו-קוטבית, והקרובה ביותר לגישה שמתחילה במקצבים. מחציתה מוקדשת לייצוב המקצב היומי — שעות קימה, ארוחות, פעילות וקשר חברתי — משום שאלה מכוונים את השעון הביולוגי המשפיע על מצב הרוח. המחצית האחרת עוסקת באירועים בין-אישיים שמערערים את המקצבים האלה: עבודה חדשה, אובדן, עימות, תינוק או מעבר אזור זמן.
• טיפול ממוקד משפחה. גם בני הבית משתתפים. כולם לומדים יחד על ההפרעה, ואז עובדים על תקשורת ופתרון בעיות. יש לכך שני יתרונות: פחות חיכוך בבית, ועוד זוגות עיניים שמזהים סימנים מוקדמים — האנשים הקרובים מבחינים לעיתים קרובות בשינוי ימים לפני שהאדם עצמו מבחין בו. השיטה מועילה באמת גם לבני זוג ולהורים שחיו במשך זמן רב בפחד.
• CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי). בזמן דיכאון עובדים על מלכודות חשיבה — חוסר תקווה, ראיית הכול בשחור או לבן, תמיד אהיה ככה — ועל הפעלה התנהגותית: עשיית דברים קטנים לפני שהמוטיבציה מגיעה. בזמן תנודה כלפי מעלה עובדים על הביטחון שהפעם זה שונה ועל כללים שנקבעו מראש, למשל להמתין ארבעים ושמונה שעות לפני רכישה גדולה. גישה מבוססת CBT לנדודי שינה היא גם אפשרות הקו הראשון לבעיות שינה.
• DBT ועבודה מבוססת מיומנויות. מיומנויות לוויסות רגשי, לסבילות למצוקה ולקשיבות. מועילות במיוחד כשהרגשות מסלימים מהר, כשאימפולסיביות היא הסיכון המרכזי או כשפגיעה עצמית הייתה חלק מהתמונה.

בוחרים לפי המטרה

אפשר לבחור את המטרה החשובה ביותר לחודשים הקרובים ולעבוד לאחור:

• עדיין לא ברור לי מה קרה לי ← פסיכו-חינוך.
• השינה ולוח הזמנים שלי כאוטיים — משמרות, נסיעות, שום דבר קבוע ← IPSRT.
• יש מתח בבית; האנשים הקרובים מפחדים ויש תחושה שהכול מנוהל עבורי ← טיפול ממוקד משפחה.
• תקופות השפל הן העומס הגדול, והחשיבה שלי פונה נגדי ← CBT.
• מאפס להצפה תוך שניות ← מיומנויות DBT.

בפועל, רוב המטפלים משלבים גישות ולא עובדים לפי מודל טהור אחד, ומקובל להתקדם בשלבים: תחילה פסיכו-חינוך, ואחר כך משהו ממוקד יותר כשהדפוס האישי מתבהר.

מה לשאול לפני שמתחילים

חמש שאלות בשיחה הראשונה חוסכות חודשים:

• האם עבדת עם אנשים עם הפרעה דו-קוטבית באופן ממוקד, ובאיזו תדירות?
• באיזו גישה נכון להשתמש למטרה שלי, ולמה דווקא בה?
• איך יתואם הטיפול עם הגורם שרושם לי תרופות?
• מה המטרה, מה משך הזמן המשוער, ואיך נדע אם זה עובד?
• מה קורה אם מופיעה אפיזודה במהלך הטיפול?

יש סימן אזהרה אחד שצריך לציין: איש מקצוע שמציע שלא יהיה צורך בתרופות אם הטיפול הפסיכולוגי יצליח. זו אינה החלטה שלו, וזו אינה מסגרת בטוחה לעבודה. מעבר להסמכה, גם ההתאמה חשובה — כדאי לתת לכך שלוש או ארבע פגישות ולשאול את עצמנו אם אפשר לדבר בכנות בחדר. אם אי אפשר, שם השיטה כבר אינו משנה הרבה.

אם העלות או הנגישות הן המכשול

הזמינות של טיפול פסיכולוגי אינה שווה בכל מקום, והמתנה למטפל המושלם פירושה בדרך כלל שנה בלי לעשות דבר. פסיכו-חינוך קבוצתי הוא לעיתים האפשרות הזולה ביותר וגם אחת המועילות ביותר. טיפול מרחוק מרחיב מאוד את האפשרויות, במיוחד מחוץ לערים גדולות. מרפאות הכשרה באוניברסיטאות ושירותים ציבוריים מציעים לעיתים קרובות מחירים מותאמים ליכולת או מקומות בעלות נמוכה; כדאי להירשם לרשימת המתנה ובינתיים לעשות משהו אחר. קבוצות תמיכה של עמיתים אינן טיפול פסיכולוגי, אבל הן מפחיתות בדידות בדרך שקריאה אינה יכולה. משהו מובנה עכשיו עדיף על משהו מושלם אחר כך.

מה עושים עם זה

בוחרים מטרה אחת, מבקשים מהגורם שרושם את התרופות הפניה שמציינת את הגישה בשמה, ונותנים לכמה פגישות הזדמנות לפני שמחליטים אם זה מתאים. אם יש אי פעם סכנה לבטיחות או מחשבות על כך שלא רוצים להיות כאן יותר, צריך עזרה מיידית ולא רשימת המתנה — קו המשבר המקומי, הגורם המטפל או שירותי החירום, וכן הרשימה שב-bipolarclarity.com/crisis.

במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.