אנשים רבים עם הפרעה דו-קוטבית מביאים ילדים לעולם, ואבחנה של הפרעה דו-קוטבית אינה כשלעצמה סיבה לשלול היריון. לא כולם רוצים להיות הורים, וגם זו מסקנה סבירה באותה מידה. העמוד הזה עוסק במצב שבאמצע: אם היריון הוא אפשרות רצויה, או אם הוא כבר החל, הדרך הבטוחה ביותר היא לתכנן יחד עם צוות הטיפול ולא לאלתר לבד. זהו מידע חינוכי, לא ייעוץ רפואי — כל החלטה כאן שייכת לאדם עצמו ולאנשי המקצוע שמכירים את ההיסטוריה, התרופות והסיכונים האישיים.
מתחילים את השיחה לפני שהיא נעשית דחופה
הצעד המועיל ביותר הוא לפתוח את השיחה מוקדם מכפי שנדמה שצריך — רצוי חודשים לפני ניסיון להרות, וכדאי להעלות זאת גם אם היריון הוא רק אפשרות ליום מן הימים.
הסיבה היא העיתוי. אם דרושה בחינה מחדש של התרופות, היא מצליחה הרבה יותר כשהיא נעשית לאט ובתקופה טובה מאשר בדחיפות בשבועות הראשונים של היריון, כאשר חלק גדול מההתפתחות המוקדמת כבר התרחש ויש לחץ לפעול מהר. תכנון מוקדם מאפשר גם לצוות לחשוב איזה טיפול נותן את הסיכוי הטוב ביותר לשמור על יציבות בזמן ההיריון ובשנה שאחרי הלידה — ולא רק מה נראה מסודר ביותר על הנייר. בפועל זו גם שיחה על אמצעי מניעה, משום שעיתוי מתוכנן הוא מה שהופך את הגישה הזאת לאפשרית.
אם ההיריון כבר התחיל והקריאה כאן מעוררת בהלה: יש ליצור קשר בהקדם עם הגורם שרושם את התרופות, ולהמשיך ליטול אותן עד שתתקיים שיחה איתו. הפסקה בינתיים אינה האפשרות הבטוחה.
למה «פשוט להפסיק את התרופה» אינה ברירת מחדל בטוחה
זה החלק שלרוב אינו מובן כראוי, וחשוב להבין את המנגנון.
הפסקה פתאומית של מייצב מצב רוח או תרופה אנטי-פסיכוטית עלולה לעורר הישנות, לעיתים חמורה — ובחלק מהתרופות להפסקה פתאומית יש גם סיכונים גופניים ישירים. הישנות בזמן היריון אינה נסיגה קטנה: היא יכולה לגרום לשיבוש בשינה ובתזונה, לקושי להגיע למעקב ההיריון, להתנהגות מסוכנת, לאשפוז, ובאפיזודה חמורה לסכנה לאדם ההרה.
לכן השאלה האמיתית לעולם אינה «תרופות או בלי תרופות». מדובר בהחלטה משותפת ששוקלת את הסיכונים האפשריים של כל טיפול מול הסיכונים של הפרעה דו-קוטבית שאינה מטופלת או שאינה מטופלת די הצורך בתקופה שכבר כרוכה בסיכון מוגבר. ההיריון ובייחוד השבועות שאחרי הלידה קשורים בסיכוי מוגבר לאפיזודות אצל אנשים עם הפרעה דו-קוטבית — התקופה שאחרי הלידה היא אחת מתקופות הסיכון הגבוהות ביותר בהפרעה כולה. תוכנית שמתעלמת מהצד הזה של המאזן אינה תוכנית בטוחה.
אנשי המקצוע ישקלו פרטים שהעמוד הזה נמנע בכוונה מלהכריע בהם: איזו תרופה, באיזה שלב של ההיריון, ועל רקע איזו היסטוריה. מספרים שנלקחים מהאינטרנט ומוחלים על מקרה אישי נוטים להטעות יותר מאשר להועיל.
ולפרואט הוא מקרה מיוחד
יש תרופה אחת שצריך לנקוב בשמה. לולפרואט (חומצה ולפרואית, דיוולפרואקס) יש אזהרות ספציפיות וחמורות לגבי היריון ואנשים שעשויים להיכנס להיריון, ורגולטורים במדינות רבות קבעו לגביו הגבלות מיוחדות ודרישות למניעת היריון. אם ולפרואט הוא חלק מהטיפול ויש אפשרות להיריון — עכשיו או בעתיד — זו שיחה דחופה שכדאי לקבוע, ולא נושא לדחות לביקורת עתידית.
דחוף לדבר על כך; עדיין אין להפסיק את התרופה באופן עצמאי. העמוד שלנו על ולפרואט מסביר את האזהרה, והגורם שרושם את התרופות הוא האדם שאיתו מתכננים חלופה.
מי כדאי שישתתף בשיחה
טיפול טוב סביב היריון ולידה אצל אדם עם הפרעה דו-קוטבית הוא מאמץ צוותי, ועוזר לדעת מי משתתף בו:
- הגורם שרושם את התרופות או הפסיכיאטר — רצוי עם ניסיון בטיפול סביב היריון ולידה, אם הדבר זמין.
- רופא או רופאת הנשים או המיילדת, שצריכים לדעת על האבחנה ועל התרופות מתחילת הדרך.
- רופא המשפחה, שלעיתים מחבר בין השירותים.
- רוקח או רוקחת, מקור מידע ברור על תרופות שלא תמיד נעזרים בו מספיק.
- בן או בת זוג או אדם מהימן, שיוכלו להבחין בסימני אזהרה מוקדמים ברגעים של תשישות.
במדינות מסוימות יש שירותי בריאות נפש מומחים לתקופת ההיריון ולאחר הלידה, ובאחרות אין. כדאי לשאול מה זמין במקום המגורים, ומוקדם, מפני שרשימות המתנה נפוצות.
התוכנית לתקופה שאחרי הלידה ועל מה לעקוב
מאחר שהשבועות שאחרי הלידה הם תקופת הסיכון הגבוהה ביותר, יש לכתוב את התוכנית לפני שהתינוק מגיע. עמודי התווך אינם נוצצים אבל יעילים: הגנה על השינה (הסכמה מראש מי אחראי לאילו האכלות לילה כדי להבטיח רצף שינה מוגן), קביעת ביקורות תרופתיות ופגישות מראש ולא כאפשרות בלבד, והסכמה עם האדם התומך על איך נראים סימני האזהרה המוקדמים האישיים.
יש ליצור קשר בהקדם עם צוות הטיפול אם מופיעה ירידה חדה בצורך בשינה לצד אנרגיה גבוהה, מחשבות דוהרות או מואצות, אופוריה או עצבנות חריגות, או ירידה מתעמקת עם חוסר תקווה. יש לפנות לעזרה דחופה — שירותי חירום או קו הסיוע המקומי במשבר — אם יש בלבול, שמיעה או ראייה של דברים שאחרים אינם חווים, אמונות שנראות בלתי ניתנות לערעור ואינן אופייניות לאדם, או כל מחשבה על פגיעה עצמית או בתינוק. אלה עשויים להיות סימנים לפסיכוזה שלאחר לידה, שהיא מצב חירום רפואי שניתן לטפל בו, במיוחד כשמזהים אותו מוקדם. עמוד המשבר שלנו מציג קווים לפי מדינה.
מה עושים עם זה
אם יש אפשרות להיריון בעתיד, גם אם רחוק, כדאי להוסיף נושא אחד לפגישה הבאה: אם ארצה לנסות להביא תינוק, מה נעשה לגבי הטיפול שלי, וכמה זמן מראש כדאי להתחיל? השאלה האחת הזאת היא כל השיטה. רושמים את התשובה במפת התרופות וממשיכים ליטול את התרופות כפי שנרשמו בזמן שהתוכנית מתגבשת.
שאלות נפוצות
אפשר להביא ילדים כשיש הפרעה דו-קוטבית?
כן — אנשים רבים עושים זאת. הפרעה דו-קוטבית לבדה אינה סיבה לשלול היריון או הורות. היא כן אומרת שכדאי לתכנן את ההיריון ואת השנה שאחרי הלידה במקום לאלתר, ורצוי להתחיל בשיחה לפני ההתעברות.
האם חייבים להפסיק תרופות אם רוצים להיכנס להיריון?
לא לבד, ולא באופן אוטומטי. חלק מהתרופות נבדקות או משתנות לפני ההתעברות; אחרות נמשכות מפני שיציבות היא כשלעצמה גורם בטיחות לאדם ההרה ולתינוק. הפסקה פתאומית עלולה לעורר הישנות ולהיות מסוכנת. כדאי להעלות זאת מוקדם בפני הגורם שרושם את התרופות ולהמשיך ליטול את מה שנרשם עד לגיבוש תוכנית משותפת.
ומה לגבי הנקה?
זו שיחה נפרדת עם בסיס ראיות משלה, והיא תלויה בתרופה המסוימת, בבריאות ובשינה. תרופות מסוימות נחשבות מתאימות יותר להנקה מאחרות, וחלק מההורים בוחרים בתמ״ל גם כדי להגן על שנת הלילה. כדאי לבקש מהגורם שרושם את התרופות ומהגורם המטפל בתינוק לדון בכך לפני הלידה, לא אחריה.
מקורות
במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.