עדיף להאזין? המאמר הזה הוא גם פרק בBipolar Clarity Podcast.האזנה לפרק 34 ←
תוכן לימודי — לא ייעוץ רפואי. שום דבר כאן אינו מחליף אבחנה או תוכנית טיפול. השיחות האלה שייכות לאנשי המקצוע שמטפלים בך.
העיקר בחצי דקה
- מאניה ודיכאון מתארים את אותו אדם במונחים מנוגדים. כשמניחים את התיאורים זה לצד זה, הם סותרים זה את זה לגמרי, ולכן שניהם אינם יכולים להיות נכונים.
- «איזו גרסה היא אני האמיתי?» היא השאלה הלא נכונה. אף אחד מהקצוות אינו כזה. שניהם המוח שלך שפועל בשני מצבי כוונון שונים.
- מאניה מנפחת הכול; דיכאון מוחק הכול. מצב הרוח הוא עדשה, לא עובדה.
- כותבים «פתק מצפן» ביום רגוע. עובדות פשוטות על מי שאנחנו, שמחכות ליום שבו מצב הרוח יישבע שאינן נכונות.
- מתייחסים לוודאות מוחלטת כתסמין. כשמחשבה על הערך שלך או על העתיד מרגישה מוחלטת, דוחים את פסק הדין עד לחזרה קרוב יותר לאמצע.
אותו יום שלישי, שני עולמות
בבוקר הראשון האור שנכנס מהחלון נראה כמעט יפה. בקושי צריך קפה, ויש תחושה שאפשר להתמודד היום עם כל דבר.
בבוקר השני אותו אור נראה אפור וחסר טעם. צחצוח שיניים מרגיש כמו טיפוס על הר, וקול שטוח חוזר ואומר אני נטל.
כל אחד משני הבקרים, כשהוא לעצמו, מרגיש כמו האמת כולה. כשמניחים אותם זה לצד זה, הם חושפים משהו שאף אחד מהם אינו מספר לבדו.
שמונה ממדים, זה לצד זה
- אנרגיה. למעלה: מיכל בלי תחתית — אפשר להקים עסק לפני הצהריים. למטה: המיכל ריק והמנוע מלא חול רטוב.
- המחשבות. למעלה: זרם חזק שאי אפשר לכבות. למטה: בוץ, וכל מחשבה דורשת מאמץ עד לסופה.
- האופן שבו רואים את עצמנו. למעלה: מבריקים, מיוחדים, מסוגלים לכול. למטה: חסרי ערך, כישלון, נטל על כל מי שמכיר אותנו.
- העולם. למעלה: חד ומלא עוצמה. למטה: אפור ושטוח, כאילו הורידו את רוויית הצבע לאפס.
- הזמן. למעלה: עף — מרימים עיניים ופתאום כבר שלוש לפנות בוקר. למטה: קפוא — אחר צהריים אחד יכול להימשך שבוע.
- סיכון. למעלה: בלתי פגיעים, פועלים מיד. למטה: אסון מחכה מאחורי כל דלת.
- אנשים אחרים. למעלה: כוח משיכה חברתי, אי אפשר להפסיק לדבר. למטה: הכול מתיש — עדיף לבטל, עדיף להיעלם.
- העתיד. למעלה: אין גבול, כל הדלתות פתוחות. למטה: מסדרון אפור ונעול שאין בו אף דלת.
אותו אדם. אותם חיים. שתי נקודות מבט שונות לגמרי.
השאלה שמייסרת אנשים בשקט
בכל אחד מהמצבים יש ודאות מלאה שהגרסה הזאת היא העצמי האמיתי, והשנייה הייתה מתחזה.
במאניה מביטים לאחור על הדיכאון וחושבים שהייתה שם רק עצלות וחולשה. בדיכאון מביטים לאחור על המאניה ומתכווצים: זה לא הייתי אני, זה היה טירוף, ויש במה להתבייש.
כל מצב מתכחש לאחר. לכן אפשר לבלות שנים בשאלה «איזו גרסה היא אני האמיתי?» התשובה הכנה היא שאף אחד מן הקצוות אינו כזה. בשניהם פעל אותו מוח בשני מצבי כוונון שונים.
למה אף אחד מהקולות אינו דובר אמת
שתי העמודות אינן רק חולקות זו על זו. הן סותרות זו את זו ביחס לאותו אדם שחי את אותם החיים. אי אפשר להיות גאון שאינו יכול להיכשל ביום שני ונטל חסר ערך ביום חמישי. זה אותו אדם כל הזמן.
לכן שני המצבים משקרים, רק בכיוונים מנוגדים. העצמי האמיתי מעולם לא היה אל או תולעת. הוא האדם שבאמצע, בקו הבסיס — האדם ששני המצבים מושכים ממנו והלאה.
מצב הרוח הוא עדשה, לא עובדה. כשמבינים זאת באמת, המצבים מאבדים את הכוח העמוק ביותר שלהם: לשכנע שמה שהם מראים הוא מי שאנחנו.
פסק הדין שכל עדשה מגישה
דיכאון אינו רק גורם להרגשה רעה — הוא גורם להסקת מסקנות. אני כישלון. אין תקווה. לכולם יהיה טוב יותר בלעדיי. והוא אומר את הכול בקול השטוח והמוחלט הזה.
מאניה אינה רק גורמת להרגשה טובה — היא גורמת לפעולה. להתפטר מהעבודה, לשלוח את ההודעה, להוציא את הכסף, לשרוף את הגשר.
שני המצבים מגישים פסק דין על החיים כולם ונשבעים שזו האמת. אם חותמים עליו בזמן שעדיין נמצאים בתוך המצב, הנזק יכול להימשך שנים אחרי שמצב הרוח חולף.
הערה על בטיחות
כשהדיכאון אומר שאנחנו נטל, או שלא צריך להיות כאן בכלל, זו המחלה שמשקרת בעוצמה המרבית. זו אינה האמת, וזו אינה הזהות שלנו. זה תסמין, ותסמינים חולפים.
אם הקול הזה חזק עכשיו, בבקשה לא להישאר איתו לבד. כדאי לפנות עוד היום לאדם אחר. בישראל אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201. עמוד המשבר שלנו מציג קווים לפי מדינה.
בלי הצפה ובלי דואר זבל — רק כלי קטן ומעשי שיעזור למצוא יותר יציבות. בחינם.
להרשמה — בחינםהכלי: פתק מצפן
התפיסה תלויה במצב הנפשי, ולכן אי אפשר לסמוך על פסק הדין שהוא נותן עליך. צריך עוגן מחוץ למצב הזה.
ביום רגוע ורגיל, כותבים לעצמנו כמה משפטים פשוטים על הדברים שנכונים באמת:
- מי אנחנו באמת, ומה חשוב לנו.
- שעברנו כל מצב עד עכשיו, כל תקופת שפל וכל תקופת שיא.
- שיש אנשים שאוהבים אותנו.
- משפט אחד שמזכיר שגם התקופות הגבוהות וגם הנמוכות משקרות.
- שורת ראיות עם תאריך. למשל: «בחורף שעבר הרגשתי בדיוק כך, והתחושה חלפה אחרי שישה שבועות.»
עובדות בכתב ידך, שממתינות ליום שבו מצב הרוח יישבע שהן אינן נכונות. כדאי לשמור את הפתק במקום שאפשר למצוא. כשמצב נפשי מתחיל להגיש פסק דין — אי אפשר לעצור אותך או אין לך ערך — קוראים את הפתק במקום להקשיב למצב הרוח. נותנים לגרסה הרגועה ביותר של עצמנו להכריע מול זו שהתפיסה שלה התעוותה.
הכלל: ודאות היא תסמין
מוסיפים לפתק כלל פשוט אחד.
כשמחשבה על הערך שלנו או על העתיד מגיעה עם תחושה מוחלטת — ודאות מלאה, לכל אחד מהכיוונים — מתייחסים לוודאות עצמה כתסמין. ואז דוחים את פסק הדין.
אין החלטות בלתי הפיכות ואין מסקנות סופיות על מי שאנחנו עד לחזרה קרוב יותר לאמצע. האמת יכולה לחכות לקו הבסיס. היא עדיין תהיה נכונה כשנגיע לשם.
מתחת למצבים נמצא האדם היציב
אנחנו לא שני הקצוות. אנחנו האדם היציב שמתחתיהם, שקורא פתק שהגרסה הרגועה ביותר שלו כתבה ובוחר להאמין לו יותר מאשר לסערה.
העניין כולו הוא לדעת איזו עדשה נמצאת מול העיניים לפני שהיא מחליטה בשבילנו. לדרך פשוטה לראות זאת, אפשר להתחיל בשלוש שורות ביום — בלי תרשימים מסובכים.
וכדאי לנהוג בעצמנו בעדינות, בשתי העמודות.
מקורות
במצב משבר, או במחשבות על פגיעה עצמית, אין צורך להיות לבד — עזרה זמינה עכשיו. בארה"ב ובקנדה יש להתקשר או לשלוח הודעת טקסט אל 988. בבריטניה ובאירלנד יש להתקשר אל 116 123 (Samaritans). במקומות אחרים, יש לפנות לשירותי החירום המקומיים — בקבלת עזרה עכשיו מופיעים קווים לפי מדינה.