כשאי אפשר לשכנע אדם לפנות לטיפול: שיטת LEAP

תוכן לימודי — לא ייעוץ רפואי. זו דרך לנהל שיחה, לא טיפול, והיא לעולם אינה מחליפה עזרה מקצועית דחופה כשאדם עלול להיות בסכנה.

העיקר בחצי דקה

• לעיתים קרובות זו אינה עקשנות. מצב שנקרא אנוזוגנוזיה יכול למנוע מאדם להבחין בכלל בכך שהוא חולה — לא «לא רוצה», אלא אינו יכול.
• ויכוח עם נקודה עיוורת פועל בכיוון ההפוך. ככל שדוחפים את העובדות חזק יותר, כך נעשים בעיני האדם האחר עוד מישהו שלא מבין.
• LEAP מציעה ארבעה צעדים במקום זאת: להקשיב, לגלות אמפתיה, להסכים, לשתף פעולה.
• מסכימים על מטרות, לא על האבחנה. להישאר מחוץ לבית החולים, לשמור על העבודה, לישון קצת — זו הקרקע המשותפת.
• הבטיחות קודמת לכול. LEAP מתאימה לאדם שמצבו משתנה והוא מסרב לעזרה, לא למצב חירום.

דרך חכמה יותר לדבר, לא תרופה

LEAP היא שיטת תקשורת שנבנתה בדיוק לרגע הזה. היא פותחה על ידי הפסיכולוג חאבייר אמאדור, ונעשה בה שימוש נרחב והיא זוכה להערכה במסגרות קליניות.

דבר אחד חשוב לומר בכנות מראש, כדי לא להפריז בהבטחה: LEAP לא הוכחה בניסוי מבוקר באותו אופן שבו נבדקת תרופה. כדאי לחשוב עליה כעל דרך טובה יותר לנהל שיחה — לא כעל הבטחה לתוצאה.

הנקודה העיוורת שאיש אינו מסביר

יש מצב שרופאים קוראים לו אנוזוגנוזיה, שבו המחלה פוגעת דווקא במנגנון המוחי שאדם משתמש בו כדי לזהות שהוא חולה. היא נפוצה בהפרעה דו-קוטבית, במיוחד בזמן אפיזודה מאנית, כשחלק גדול מהאנשים באמת אינם יכולים לזהות שמשהו אינו כשורה.

זה משנה את אופן הגישה לכל העניין. יש הבדל עצום בין אדם שרואה את מחלתו ומסרב לעזרה, לבין אדם שהמוח שלו פשוט אינו יכול להראות לו את המחלה מלכתחילה. במקרה הראשון יש בחירה שאפשר לנסות לדבר אליה. במקרה השני יש נקודה עיוורת שצריך למצוא דרך לעקוף. באפיזודה פעילה, רוב הזמן מדובר במקרה השני.

זו אינה הכחשה, וזו אינה גאווה. זו נקודה עיוורת נוירולוגית אמיתית, ומבט חזק יותר לא יחשוף אותה.

לכן כשדוחפים עובדות, לא ממלאים חוסר במידע. מתווכחים עם נקודה עיוורת — וזו הסיבה שהוויכוח נכשל.

למה אחיזה חזקה דוחפת אותם קרוב יותר לקצה

כדאי לומר עד כמה הצד שלך קשה. קל לומר «פשוט צריך סבלנות», וקשה מנשוא לחיות כך. אפשר לראות את הצוק. יש אהבה לאדם הזה. כל אינסטינקט אומר לאחוז בו בכתפיים ולגרום לו להביט.

והנה התפנית האכזרית: בעיני מי שיש לו נקודה עיוורת, הדחיפות שלך אינה נראית כאהבה. היא נראית כמתקפה, ונותנת לאדם האחר עוד סיבה להתגונן במקום להקשיב.

לכן LEAP מבקשת את הדבר הקשה ביותר: להאט בדיוק ברגע שבו הכול בפנים רוצה להאיץ.

ארבעת הצעדים של LEAP

L — להקשיב (Listen). להקשיב באופן משקף, בלי לקפוץ לתקן. לתת לאדם האחר לספר איך הוא רואה את הדברים: מה הוא רוצה, ממה הוא חושש, מה מכעיס אותו בטיפול. אחר כך משקפים את הדברים כדי שירגיש ששמעו אותו. בלי «אבל». עדיין אין כאן הסכמה; רק הנמכת החומות.

E — לגלות אמפתיה (Empathize). במיוחד כלפי הרגשות, גם כשהם קשורים לדברים שנראים לנו שגויים. «זה נשמע מתיש להרגיש שכולם עוקבים אחריך.» «אני מבין למה הדרישה לקחת כדורים מרגישה כמו יחס לילד.» אמפתיה אינה הסכמה. היא מה שעוזר לאדם להפסיק להתגונן ולהתחיל לתת אמון.

A — להסכים (Agree). לא על האבחנה — ייתכן שלעולם לא תגיעו לשם, ואין צורך בכך. מוצאים מטרות שכבר משותפות לשניכם. כמעט איש אינו רוצה לאבד עבודה, להגיע לבית חולים, להרוס את השינה או להרחיק אנשים. «שנינו רוצים שלא יהיה צורך לחזור לבית החולים.» על כך מסכימים.

P — לשתף פעולה (Partner). עכשיו אתם צוות שפועל למען מטרה משותפת. לא צד אחד מול המחלה של האחר, אלא שניכם מול מה שמאיים על הדבר ששניכם ציינתם. «בואו נמצא משהו שיעזור לשינה, כדי שהעבודה לא תיפגע שוב.» עזרה הופכת לדרך אל מה שהאדם האחר רוצה, במקום להודאה שהצד השני צדק.

איך זה נשמע כשמחברים הכול

לא «יש לך מאניה וצריך עזרה». במקום זאת, משהו כזה:

• «שמתי לב שכמעט לא הייתה שינה השבוע.» אחר כך עוצרים ונותנים לאדם האחר לענות. זו ההקשבה.
• תהיה התשובה אשר תהיה, פוגשים אותה: «זה נשמע מתיש, בכנות.» אמפתיה, לא תשובת נגד.
• «אני יודע שכרגע לא מרגיש שמשהו לא בסדר, ולא אנסה לשכנע אחרת. אבל נדמה לי ששנינו באמת רוצים להימנע מחזרה לבית החולים — נכון?» זו הסכמה על המטרה ולא על האבחנה.
• «אז אולי ננסה כך — נמצא משהו שיעזור לשינה. בלי דרמה. רק כדי שהעבודה לא תיפגע שוב.» זהו שיתוף פעולה.

שימו לב למה שחסר: המילה «חולה», המילה «מאניה» והמריבה. הוויכוח לא הוכרע. נפתחה דלת — ודלת היא כל מה שהיה אפשר לקוות לו.

לעוד משפטים לרגעים אחרים, המדריך שלנו למה לומר לאדם עם הפרעה דו-קוטבית מרחיב בנושא.

גבולות השיטה, בכנות

LEAP מיועדת לאדם שמצבו מתחיל להתרחק מן היציבות והוא מתנגד לעזרה. היא אינה מיועדת למצב חירום.

אם יש סיכון לפגיעה באדם או במישהו אחר, או אם אבד הקשר עם המציאות, כבר לא מדובר בשיחה שצריך ללטש. נדרשת עזרה מקצועית דחופה, והבטיחות שלך קודמת לכול. בישראל אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201; עמוד המשבר שלנו מציג קווים לפי מדינה.

LEAP גם דורשת ממך הרבה. פירושה לוותר על הצורך להיות הצודק — וכשיש פחד לאדם קרוב, זה קשה באמת. לתוכנית רחבה יותר שמעמידה בטיחות בראש בזמן אפיזודה, אפשר לקרוא כשאדם אהוב נמצא במאניה.

השינוי שעליו הכול נשען

המטרה אינה לנצח בוויכוח אם האדם האחר חולה. קרוב לוודאי שזה ויכוח שייגמר בהפסד, כי מתווכחים עם נקודה עיוורת.

המטרה היא לבנות מספיק אמון כדי שהאדם האחר יקבל עזרה למען מטרה ששני הצדדים רוצים.

מפסיקים לנסות לגרום לו לראות. מתחילים לעמוד במקום שבו הוא כבר נמצא, ומשם הולכים יחד לעבר עזרה.

כדאי לנהוג בעצמך בעדינות. זה אינו כישלון. עד עכשיו היה ויכוח עם נקודה עיוורת, ועכשיו יש מפה טובה יותר.