האם אובדן של שעת שינה אחת יכול לעורר מאניה?

תוכן לימודי — לא ייעוץ רפואי. שום דבר כאן אינו סיבה להתחיל תרופה, להפסיק אותה או לשנות אותה באופן עצמאי. את השיחה הזאת יש לקיים עם הגורם שרושם את התרופות.

העיקר בחצי דקה

• אובדן שינה אינו רק תסמין של מאניה. הוא יכול גם לעורר אותה. חוקרים תיארו אובדן שינה כנתיב סופי משותף — דרך אחת שאליה מובילים אירועי חיים שונים ורבים.
• השאלה מה קדם למה בדרך כלל אינה השאלה הנכונה, כי מדובר במעגל: פחות שינה מעלה את מצב הרוח, מצב הרוח המרומם גורם לשינה להיראות מיותרת, והמעגל הולך ומתהדק.
• השעון הביולוגי בהפרעה דו-קוטבית נוטה להיות רגיש מאוד. השינה היא הגורם החזק ביותר שמכוון אותו — יותר מכל עוגן יומי אחר.
• מבחן השאלה האחת: בבוקר שאחרי לילה קשה, האם יש עייפות או דריכות אנרגטית? עייפות היא התשובה הבריאה. דריכות — אנרגיה, צורך מופחת בשינה ושמחה על כך — היא סימן אזהרה.
• ארבעה דברים שאפשר לעשות: לשמור על שעת קימה, להגן במכוון על שעה של שינה כששיבוש מתקרב, להכין כלל אם–אז לשני לילות קשים ברצף, ולהחליט כבר עכשיו למי לספר.

רוב האנשים מספרים את הסיפור הזה מהסוף להתחלה

כשמישהו חווה אפיזודה מאנית, האנשים סביבו אומרים: ברור שאין שינה — זו מאניה. וזה נכון. צורך מופחת מאוד בשינה, בלי להרגיש כלל בחסרונה, הוא אחד הסימנים הקלאסיים של מאניה.

לכן מקובל להניח שמצב הרוח השתנה קודם, ואובדן השינה בא אחריו.

אבל התנועה היא דו-כיוונית. השבוע הלחוץ, הוויכוח שהשאיר אותנו ערים, מעבר בין אזורי זמן, תינוק חדש, לילה שלם בלי שינה כדי לעמוד במועד הגשה — על פני השטח אין ביניהם שום דבר משותף. מתחת לפני השטח, כולם יכולים לפעול דרך אותו מנגנון. הם גוזלים שינה, ואובדן השינה עושה את השאר.

אז מה היה קודם? לעיתים קרובות התשובה הכנה היא: זהו מעגל. מעט פחות שינה דוחפת את מצב הרוח כלפי מעלה. מצב הרוח המרומם גורם לשינה להיראות מיותרת. פחות שינה מעלה את מצב הרוח עוד יותר. שוב ושוב, המעגל מתהדק — עד שמצב רוח שאפשר היה לייצב ביום שני כבר מנהל את העניינים ביום חמישי.

ויש בזה גם בשורה טובה. למעגל יש נקודת כניסה, והשינה היא המקום שאפשר לשמור עליו.

השעון שמתחת לפני השטח

כדי להבין למה לשינה יש כוח רב כל כך, כדאי להביט במנגנון עצמו.

הפרעה דו-קוטבית מתנהגת כמו מצב שקשור למקצב. בעומק המוח נמצא שעון מרכזי שקובע את הזמן לכל הגוף: מתי לשחרר את ההורמונים שמעוררים אותנו, מתי לשחרר את אלה שמרגיעים, מתי מתעורר רעב ומתי האנרגיה בשיאה.

אצל אנשים רבים השעון הזה יציב. בהפרעה דו-קוטבית הוא נוטה להיות רגיש להפליא — מכשיר מדויק מאוד שפועל היטב כשהוא מכוון, אבל יוצא מכיוון במהירות כשאינו מכוון.

ולא רק אור וחושך מכוונים אותו. החוקרים שמאחורי טיפול בין-אישי במקצבים חברתיים הבחינו שהשעונים שלנו מכוונים גם באמצעות העוגנים הרגילים של היום: שעת הקימה, שעת האוכל, שעת היציאה לעבודה, השעה שבה מדברים עם אדם אחר. עוגני זמן. הם נתנו שם גם להיפוכם — מעבר חד בין אזורי זמן, משמרת לילה, תינוק חדש, לוח זמנים שהתפרק. משבשי זמן.

הממצא המרכזי שלהם: אצל אנשים שיש להם פגיעות להפרעות מצב רוח, אובדן עוגני הזמן או הופעת משבש זמן פתחו לעיתים קרובות את הדלת לאפיזודה חדשה.

השינה היא עוגן הזמן החזק מכולם. לכן כשהשינה משתבשת, השעון אינו מאבד רק שעה. הוא עלול לאבד את היציבות שלו.

הרגעים שמגדילים את הסיכון

פגיעות נשמעת כמו מושג מופשט עד שרואים מה קורה. בספרות הקלינית מתוארת אישה — אקרא לה בשם שהמטפלים שלה השתמשו בו, ג’יל. במשך רוב חייה היא הרגישה טוב: ילדות מסודרת, מספיק שינה, שגרה יציבה — כל אלה הגנו עליה בלי שתבחין בכך. ואז הגיע האתגר שהמערכת שלה לא הצליחה לשאת. תינוק חדש. אובדן השינה והשינוי הביולוגי הגדול של הורות חדשה הספיקו יחד כדי להביא לראשונה הפרעה דו-קוטבית סמויה אל פני השטח.

זה אינו סיפור על חולשה. זה סיפור על סף. רוב הזמן ההגנות מחזיקות מעמד. אבל יש רגעים שמגדילים את הסיכון, וכדאי להכיר אותם בשמם כדי לזהות אותם מראש:

• מעבר בין אזורי זמן — במיוחד טיסה מזרחה, שמקצרת את הלילה.
• המעבר לשעון קיץ, כשמדינה שלמה מאבדת שעה במהלך הלילה.
• תינוק חדש.
• עבודה במשמרות ולוחות זמנים מתחלפים.
• לילה שלם ללא שינה לקראת מועד הגשה או בחינה.
• והסיכון החמקמק: לילה מרגש אחד בלבד. מסיבה נהדרת, קשר רומנטי חדש, התפרצות של יצירתיות בשתיים לפנות בוקר — משהו שמרגיש נפלא ובו בזמן גוזל שינה בשקט.

אף אחד מאלה אינו מבטיח שתופיע אפיזודה. אבל אם כבר ידוע שהמוח רגיש, אלה חלונות הזמן שכדאי להגן עליהם במיוחד.

מבחן השאלה האחת: עייפות או דריכות?

אם נשאר רק דבר אחד מהעמוד הזה, כדאי שיהיה זה הדבר הבא.

כולנו מאבדים שינה מדי פעם. השאלה היא איך מרגישים למחרת.

אם הייתה פחות שינה ויש עייפות — כבדות, ערפול, איטיות ורצון לנמנם — זו התגובה הרגילה והבריאה. מטרידה, אבל צפויה. הגוף מבקש את השינה שחסרה לו.

אם הייתה פחות שינה ומרגישים בדיוק להפך — דריכות, חדות, מהירות, כאילו צריך פחות שינה וטוב שכך — כדאי לשים לב. זו אינה מתנה בלתי צפויה. בהפרעה דו-קוטבית, תחושת אנרגיה אחרי אובדן שינה יכולה להיות סימן אזהרה מוקדם לכך שהמצב מתחיל להשתנות.

התחושה המתגמלת היא סימן האזהרה. והדחף באותו רגע — לרכוב על הגל ולהספיק דברים כל עוד האנרגיה בוערת — הוא בדיוק הדחף שמהדק את המעגל.

ארבעה דברים שאפשר לעשות

1. להגן על שעת קימה כעוגן. כדאי לבחור שעת קימה אחת, שבעה ימים בשבוע, ולשמור עליה — גם אחרי לילה קשה וגם בסופי שבוע. השעון הביולוגי מתחיל לספור מהרגע שאור הבוקר מגיע לעיניים, ולא מרגע ההירדמות. קימה מאוחרת כדי להשלים שינה אינה מחזירה את החוב; היא מזיזה את השעון ויוצרת מעין יעפת בלי לצאת מהבית. כדאי לקום ולהיחשף לאור מוקדם: לפתוח את התריסים, לצאת החוצה או להדליק את האורות החזקים ביותר בבית. אחרי לילה קצר מאוד, הבטיחות קודמת — לא לנהוג כשיש ישנוניות — ואם לילות קצרים חוזרים, או שישנים מעט בלי להרגיש עייפות, כדאי לפנות לצוות הטיפול.

2. כששיבוש מתקרב, להגן במכוון על השעה הזאת. לעיתים קרובות אי אפשר להימנע מהטיסה, מהתינוק החדש או ממועד ההגשה. אבל אפשר להחליט מראש שלא להוסיף עליהם ויתורים מיותרים על שינה. סביב נסיעה בין אזורי זמן או המעבר לשעון קיץ, השעה המוגנת אינה יקרה כי שעה היא קסם. היא יקרה כי כבר נמצאים קרוב לקצה, ואין טעם להוסיף משקל לידו.

3. להכין כלל אם–אז ללילות שאין לנו שליטה עליהם. אם אובדת כמות משמעותית של שינה במשך שני לילות ברצף, אז אתייחס ל-48 השעות הבאות כאל תקופה שמצריכה זהירות. בלי תוכניות מסוכנות, מסעירות או עתירות גירויים. ימים שגרתיים ומשעממים במכוון. אור בוקר. ואם מופיעה תחושת הדריכות הזאת, שלפיה צריך פחות שינה, לא אחכה כדי לראות מה יקרה — אפעל לפי התוכנית שלי.

4. להחליט עכשיו את מי לשתף. כדאי לבחור אדם אחד — בן או בת זוג, חבר או חברה, איש או אשת מקצוע מהצוות המטפל — ולהסכים מראש, בתקופה של יציבות, שאם מצטברים לילות של מעט שינה לצד עלייה באנרגיה, תגיע אליהם הודעה. לא מפני שנכשלנו. אלא מפני שזה בדיוק הרגע שבו זוג עיניים נוסף שווה יותר מהמבט שלנו בלבד, וכשצעד קטן מוקדם יכול לחסוך צעד גדול מאוד בהמשך.

אם הדברים מתחילים להתקדם מהר

אם השינה מתקצרת לילה אחר לילה והאנרגיה עולה, זה לא הזמן לחכות ולקוות. כדאי לספר לאדם שנבחר ולפנות לצוות הטיפול — התאמה קטנה בשלב מוקדם היא שיחה אחרת לגמרי ממשבר בהמשך.

ואם אין תחושת ביטחון, בבקשה לא להישאר עם זה לבד. בישראל אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201; במצב חירום רפואי מתקשרים למד״א 101, ולמשטרה 100. עמוד המשבר שלנו מציג משאבים לפי מדינה.

אז האם שעה אחת יכולה להספיק?

שעה אחת לבדה, ביום שלישי מקרי? כמעט בוודאות לא.

אבל ברגע הלא נכון, במוח רגיש, אובדן שינה הוא אחת הדרכים המוכרות שבהן אפיזודה מתחילה — ואחד מגורמי הלחץ המעטים שאפשר באמת לשמור עליהם.

אני לא רוצה שמהעמוד הזה יישאר פחד מלילה רע. אני רוצה שתהיה מערכת יחסים אחרת עם השינה. אין כאן שבריריות. יש כאן מכשיר שמכוון בעדינות רבה. כששומרים על התזמון שלו, לומדים להבחין בין בוקר עייף לבוקר דרוך, ומחזירים לידיים את אחד המנופים שמשפיעים כמעט על כל השאר.

הלילה, כדאי לנהוג בעצמנו בעדינות.