דו-קוטביות או הפרעת קשב? שישה רמזים להבחנה

תוכן לימודי — לא אבחנה. ההבחנה בין שתי ההפרעות האלה מורכבת: זו מפה להביא לאיש או לאשת מקצוע, לא תחליף להם.

העיקר בחצי דקה

• התסמינים חופפים, המנועים שונים. הפרעת קשב היא זמזום קבוע; הפרעה דו-קוטבית נעה באפיזודות.
• אחד הרמזים המועילים ביותר הוא השינה: אחרי לילה קצר, בהפרעת קשב נותרת בדרך כלל עייפות; במאניה או בהיפומאניה אפשר להתעורר מלאי אנרגיה. זה רמז לשיחה עם איש או אשת מקצוע, לא בדיקה בפני עצמה.
• חשוב לדייק, כי הטיפול שונה, וממריצים על גבי הפרעה דו-קוטבית שלא זוהתה עלולים לעורר מאניה.
• אפשר שיהיו את שתיהן. במקרה כזה, יציבות מצב הרוח באה בדרך כלל קודם.
• לתעד שבועיים ולהביא לתור ראיות, לא רק ספק.

למה הבלבול כל כך נפוץ

החפיפה אמיתית. ההערכות משתנות, אבל מחקרים מצביעים על כך שבערך אחד מכל שישה מבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית עומד גם בקריטריונים להפרעת קשב, ושבעיות קשב נפוצות בהפרעה דו-קוטבית גם בלעדיה.

גם הסיכונים אמיתיים. אם מטפלים בממריצים במה שנראה כמו הפרעת קשב אבל הוא בעצם הפרעה דו-קוטבית שלא אובחנה, אפשר להצית אפיזודה מאנית. ואם הפרעת הקשב מתפספסת, מצב הרוח עשוי להתייצב בזמן שחיי היומיום עדיין לא מתפקדים. לכן שווה להשלים את התמונה נכון.

שש העדשות

1. קו בסיס או אפיזודה? הפרעת קשב היא בדרך כלל דפוס מתמשך: דפוס קבוע, הדרך שבה המוח פועל בכל יום. מפתחות אבודים, תורים שהוחמצו וקושי להתחיל משימות נמשכים כחוט מהילדות ועד היום. הפרעה דו-קוטבית מתבטאת בדרך כלל באפיזודות: היא באה באפיזודות, כמו מזג אוויר שמחליף עונות — חודשים של תפקוד טוב, ואז תפנית. שאלה שכדאי לשאול: האם זה מרגיש כמו תכונה קבועה, או כמו משהו שתופס את ההגה לכמה שבועות בכל פעם?

2. מצב רוח בתגובה לאירוע או בלי גורם ברור? בהפרעת קשב, רגשות יכולים להיות עזים ומהירים — מילה ביקורתית אחת ומצב הרוח צונח — אבל בדרך כלל הם חוזרים למקומם ברגע שהמצב נפתר. מצבי הרוח הדו-קוטביים פועלים על סוללה משלהם: הם יכולים להשתנות בלי קשר למה שבאמת קורה בחיים.

3. עייפות או עודף אנרגיה? רמז השינה. שתי ההפרעות הורסות את השינה. כדאי להסתכל על היום שאחרי. בהפרעת קשב, מחשבה מתרוצצת לא נותנת להירדם, ואחרי שלוש שעות היום בדרך כלל נגרר. במאניה או בהיפומאניה, אפשר לישון שלוש שעות ולהתעורר מלאי אנרגיה. זו אינה נדודי שינה; זו ירידה בצורך בשינה, ואחד הסימנים המרכזיים שאנשי מקצוע מחפשים בהיפומאניה ובמאניה.

4. סוג הסחת הדעת. הסחת הדעת בהפרעת קשב נובעת לעיתים קרובות ממעט מדי גירוי: משימה משעממת, והמחשבה נודדת. הסחת הדעת המאנית נובעת מיותר מדי: מחשבות מגיעות מהר יותר ממה שאפשר להחזיק, רעיון אחד קופץ לבא אחריו. אנשי מקצוע קוראים לזה מעוף רעיונות. חלום בהקיץ מול מרדף במהירות גבוהה.

5. המנוע הגופני. אי השקט של הפרעת קשב עשוי להתבטא במשחק בחפצים וברגל שמתופפת, בדרך כלל מפוזר בין משימות ואפשר לרסן אותו כשחייבים. אי השקט המאני מרגיש כמו זרם שאי אפשר לכבות, ולעיתים קרובות הוא נעול על מטרה אחת — יומיים ברצף של צביעת הבית מחדש.

6. ההיסטוריה. הפרעת קשב היא נוירו-התפתחותית: הסימנים מופיעים בדרך כלל לפני גיל 12. תעודות שכתוב בהן «מדבר יותר מדי» או «חולם בהקיץ» מתאימות לסיפור הזה. הפרעה דו-קוטבית מתחילה בדרך כלל מאוחר יותר, לעיתים קרובות בסוף גיל ההתבגרות או בשנות העשרים. מלכוד אחד: ילד מחונן יכול להסוות הפרעת קשב עד שחיי הבגרות נעשים קשים יותר, ולכן ראיון קליני קפדני חשוב.

כשיש את שתיהן

אם ההיסטוריה מהילדות מוכרת, וגם אפיזודות של שינה מועטה עם אנרגיה גבוהה, ייתכן שיש את שתיהן. זו תמונה אמיתית ונפוצה: ריכוז והתארגנות קשים גם בתקופות יציבות, ומדי פעם מכים גלי מצב הרוח.

הסדר חשוב. אנשי מקצוע מייצבים בדרך כלל קודם את מצב הרוח, ורק אחר כך מטפלים בקשב. טיפול בריכוז באמצעות ממריצים על גבי הפרעה דו-קוטבית לא יציבה דומה לבניית בית על קו שבר.

מילה על בטיחות: האימפולסיביות הדו-קוטבית יכולה להגיע לקנה מידה אחר — נהיגה פזיזה, מפגשים מסוכנים, ריקון חסכונות. אם אי פעם התחושה היא שהדחפים אוחזים בהגה והשליטה נעולה בתא המטען, במיוחד עם מחשבות כלשהן על פגיעה עצמית, יש להתייחס לכך כאל מצב חירום. בישראל אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201; עמוד המשבר שלנו מציג קווים לפי מדינה.

יומן הדפוסים לשבועיים

בהירות באה מנתונים, לא ממחשבה מאומצת יותר. ארבע שורות ביום, פחות משתי דקות:

• שינה: כמה שעות, האם ההתעוררות הייתה עם עייפות או עם עודף אנרגיה?
• מצב רוח: מ־‎−3 (נמוך) עד ‎+3 (גבוה), 0 הוא קו הבסיס. האם הוא זז בגלל אירוע, או בלי סיבה?
• ריכוז: האם היה קשה להתרכז בכל דבר, או שהמחשבות קפצו בין דברים רבים?
• אירוע: משהו בולט היום — ויכוח, דדליין, מסיבה?

השורה האחרונה מראה אם מצב הרוח תגובתי או עצמאי. ואז מביאים את היומן לתור: «תיעדתי שבועיים. הריכוז שלי חלש כל יום, וזה גורם לי לחשוב על הפרעת קשב, אבל היו לי שלושה ימים עם ארבע שעות שינה ותחושת אופוריה. אפשר לדבר על האפשרות שיש את שתיהן?» זו אינה בקשה לתווית. זו הצגת ראיות. לעוד על ההכנה, אפשר לקרוא איך מאבחנים הפרעה דו-קוטבית.

פיגומים שעוזרים בכל מקרה

• נקודת יציאה: קערה אחת ליד הדלת למפתחות, לארנק ולתרופות. די לנסות לזכור חזק יותר.
• עוגן שינה: אותה שעת השכמה בכל יום, גם אחרי לילה גרוע. שעון יציב הוא קו הגנה ראשון מפני מאניה.
• כפתור השהיה: כלל של 24 שעות להחלטות גדולות. רעיון טוב שורד עד מחר.

הלילה, אפשר לכתוב «יום ראשון» ולרשום את השינה, מספר למצב הרוח ובדיקת ריכוז. אין צורך לפתור את כל הפאזל היום — רק להתחיל לאסוף את החלקים. בהירות היא תחילתה של שליטה.